רגע
איפה ניגמר הים?
איפה מתחיל החוף?
מפגש. עדין. אחרי הגלים, אחרי שהם מתנפצים יש עוד קצת, סוף עדין של תנועה דקה שמקבלת אליה את הרכות של החול. שם במפגש הזה ראיתי דגיגים קטנים שקופים, נסחפים, מתמסרים לקצה הגלים באים והולכים. רציתי את הרגע הזה בשבילי בתמונה – עמדתי לצלם, מיד זה נעלם, תודה. ככה עצרתי להתבונן.
נעמדתי במים ממש ליד, סידרתי את הפריים ונתתי לרגלים לשקוע ולי לנטוע את עצמי בשקט ברגע, ואיפה הדגיגים… מחכה מביטה בזרמים בשקט ואין דגיגים… עוד קצת סבלנות ואין דגיגים… מביטה הצידה והם שם ממשיכים בתנועה שלהם באים והולכים אם הזרם. אולי זו לא הנקודה הנכונה אולי אני צריכה לנטוע את עצמי שם.. מנסה שוב בסבלנות לא להטיל צל, לא לזוז בכלל להיטמע לחכות וכלום… הם שוב שם.. בנקודה שעמדתי קודם.. אהה… מה קורה כאן? ננסה שוב להחליף מקום לחזור לשם לעמוד שוב לחכות לאט בסבלנות לתת לזמן ולזרמים וכלום, הם שוב שם בנקודה שהיתי בה קודם… מתבוננת ברצון שלי לאחוז ברגע לקחת אותו אלי ועוד לא מבינה, עוברות לי מחשבות מתוחכמות כאלו על איך אני יכולה בכל זאת, איך יש קצת פחות סבלנות איך הדריכות אחרת. רוקדת עם הדגים מכאן לשם.. משם לכאן. וזהו..
מניחה לפריים מניחה למצלמה מבינה שיש לי את הזכות להתבונן עכשיו לתוך טיפה של טל.
יש את הרגע. יש את הרצון לאחוז ברגע. אחיזה בו מביאה להתרחקות מייצרת סבך לופ תנועה מעגלית.
מודה לדגיגים, לבריאה למפגש.. איזה יופי!
אומרת לכם תודה עכשיו, משהו ניגמר ומשהו אחר רוצה לבוא, לכן בסדר הדברים קודם משחררים. עונה מקסימה של מסיבות שישי הסתימה. סתיו וחורף ואביב וניצנים של קיץ.. וזהו.
המחויבות שלי לעשות פלאפל בכל שישי בבית שלי הייתה מתנה ענקית. היה לי הכי כיף בעולם לבשל לכם. מודה, מאוד מודה, מהלב לכל מי שהיה ואהב ותמך והשתתף ושיתף ושמח ואכל וטעם . תודה!
הפלאפל לא ניגמר, הגיע זמנו לצאת מהבית. לאן… ירידים, מסיבות שלכם, אירועים, ובטח עוד דברים שמחכים להתגלות.
משחררת באהבה גדולה ומזמינה אתכם להזמין אותי, הכי אשמח לבשל לכם ולגלגל עוד המון לאפות באהבה.
